סקרתי, בדקתי, מיששתי, השוויתי ובסוף החלטתי ולקחתי את הילד לקנות ילקוט שעולה רק מאה תשעים ותשע נקודה תשעים ותשע ש"ח.
בפתח החנות מוכרים צעירים מאחורי דלפק ילקוטים, קלמרים וציודים.
הילד מסתכל על עשרות הילקוטים.
ייקח לו דקה וחצי לבחור משהו.
המוכר עוטף את פניו בעטיפה חייכנית ופונה אל הילד.
הילד מרוכז בילקוטים, מתעלם מהמוכר. וכעת הוא מחזיק בידיו שני ילקוטים, סימן שתוך רבע דקה אנחנו בחוץ עם ילקוט.
המוכר פונה לאמא:
" את יודעת, מי שקונה אצלנו ילקוט, מקבל ערכת ציוד לביה"ס בשווי מאה שקל, חינם"
" באנו לקנות ילקוט, אנו לא זקוקים לערכות ציוד"
"זה בחינם"
"נו. טוב. תראה לי " .
(בזמן שאמא בולעת פיתיון שיווקי, הילד מחזיק ילקוט בידו, סימן שבחירת הילקוט הסתיימה בהצלחה)
המוכר מוציא קופסא שקופה.
(ובינתיים המוכרת הצעירה עם הילד, משדכת לתיק קלמר תואם.)
"תראה לי, מה יש בערכה הזו? מחברת? דבק? לזה אתם קוראים מאה שקל? בחיי, לא שווה אפילו עשרים!"
(המוכרת ממשיכה עם הילד ומהדקת לו יומן ומחברת מאותה הסדרה)
"טוב. החלטנו. אנחנו קונים את הילקוט. תן לי את הערכת ציוד בחינם".
"קודם צריך לשלם בקופה שבתוך החנות"
(בזמן שנכנסים לחנות, המוכרת מדביקה לילד סדרת מדבקות למחברת)
"אז יש לנו כאן: ילקוט, קלמר, יומן, מחברת, סדרת מדבקות, חוברת צביעה לקיץ ועיתון".
"עיתון? אבל לא קניתי עיתון!."
"גברתי, בעיתון יש שובר שאת צריכה לגזור על מנת שתוכלי לקבל ערכת ציוד בחינם. את רק משלמת את מחיר העיתון, שניים שלושה שקלים ומקבלת ערכה בשווי מאה שקל, לא כדאי?"
"בסדר. שיהיה. צריך לגזור? הנה, בבקשה, עוד ארבעה וחצי שקלים לעיתון, שבעה שקלים למספריים ושבעים שקלים למשחק מחשב. יוצא לנו ארבע מאות חמישים וארבע וחצי שקלים. מזומן. ועכשיו את תתני לי את הערכת ציוד חינם שהבטיחו לי בחוץ?"
"גברתי. השאירי כאן את הפרטים שלך."
"הפרטים שלי? בשביל מה?"
"בשביל שתוכלי לקבל את הערכת ציוד."
"מה זה קשור לפרטים שלי?"
"הערכות ציוד בחינם אזלו. כשיגיעו ערכות חדשות, נתקשר אלייך ואז תבואי לקחת."
"מה? אבל אני בכלל לא גרה כאן! "
"אז מאיפה הגעת לכאן? "
"מה זה חשוב? מפרדס חנה."
"זה רק רבע שעה נסיעה. תבואי לקחת."
"איזה רבע שעה? לקח לי ארבעים דקות להגיע לכאן. "
" מפרדס חנה? לא יכול להיות!"
"בחיי. ועוד למצוא כאן חנייה... אין לך איזו ערכת ציוד בחינם בשבילי?
"לא. אין. אזל. לא בטוח שיגיעו כאלה לפני החגים."
"אה, חבל..טוב בוא נלך"
"הי, גברת! שכחת את העיתון"
" לא קוראת עיתונים. איפה חניתי? למטה. בוא נרוץ, אנחנו מאחרים"
("שרוני... מישהו שכח כאן ילקוט. שימי במחסן בבקשה.")
