למכירה רעיונות קיץ

"מחאת רוטשילד".
איזה שם גאוני למחאה סוציאליסטית!
שם ששם בכיס הקטן את כל האירוניה מ"מסיבת התה של בוסטון."
עשרות מטרים של דוכנים ואוהלים לממכר רעיונות.
רעיונות ממוחזרים (באוהל הירוק) ורעיונות קשים לעיכול (בדוכן הטבעונים). רעיונות סטליניסטים אצל הקומוניסטים ורעיונות סטלניים אצל הברסלבים. כמה אוהלים חסרי כיוון עם גיטרה, תינוק או נרגילה וגם כמה פרטים קפיטליסטיים: מוכרות צמידים, בייבי ליס לשיער ועגלת בייגל'ה פרטית, צדים באפילה קהלי שוליים חסרי שידרה רעיונית.

התהלכתי לאט, מהרהרת בלהט הרעיונות ובעליהן וחושבת, מדוע לא חשקה נפשי באף רעיון? האם זה מצביע על כך  שעברתי את הגיל שבו אדם קונה לו רעיון תוך שיטוט?
האם הפך לבי שחוק כל כך ששום רעיון לא מצליח למצוא נתיב אליו? גרוע מכך, זה אפילו לא מייסר אותי!

רגע, מה כתוב כאן?
רעיון שמימי וטהור. רעיון בודד, תלוש מאג'נדה, ללא אוהל הרצאות מאורגן, אפילו פולמוס חברים קטן לא מתגודד סביבו. רעיון בן שורה בודדה נוגע ללבי:
"יסולקו הכינים ממערכת החינוך!"אני מסכימה! מסכימה! רעיון צלול ונקי לאוזניים וגם לאחוריהן!
עכשיו (וגם קודם) אני יכולה לשוב בשלווה אל אוהלי עם מוצר שקניתי.  
קפיטליסטית שכמותי.